ניבי שלי. אהבת חיי. נשמת חיי. הילדה שלי. אני יושבת לכתוב לך את המכתב הזה, והדמעות לא מפסיקות לרדת.

ניבי שלי. אהבת חיי. נשמת חיי. הילדה שלי.

אני יושבת לכתוב לך את המכתב הזה, והדמעות לא מפסיקות לרדת. יש כל כך הרבה דברים שאמרתי לך. ויש כל כך הרבה דברים שלא הספקתי. אני עדיין לא מצליחה להבין איך אני כותבת עלייך בלשון עבר. איך מסכמים חיים שלמים של אהבה? איך מסבירים מי היית בשבילי?

היית הרבה יותר מהבת שלי. היית הלב שלי. היית האוויר שלי. היית האדם הראשון שרציתי לספר לו כל דבר טוב שקרה לי. והאדם שהכי אהבתי בעולם.

מהרגע שנולדת הפכת אותי לאמא. אבל לא רק לאמא. הפכת אותי לאדם טוב יותר. היית ילדה מיוחדת. עם לב ענק. עם רגישות שלא פוגשים כל יום. עם אהבה אין סופית לאנשים. עם נתינה. עם חמלה. עם אור שהיה יכול להאיר חדר שלם.

כולם הכירו את ניב. אבל אני זכיתי להכיר את ניבי. את הצחוק שלך. את המבט שלך. את החיבוקים שלך. את הדרך שבה קראת לי "אימוש". את השיחות שלנו. את הרגעים הקטנים שרק אמא ובת מכירות.

ואני? אני אהבתי אותך אהבה שאין לה סוף. אהבה שלא נגמרה כשהלכת. אהבה שרק הולכת וגדלה.

ניבי שלי, יש דבר אחד שאני חייבת שתדעי. אני האמנתי. האמנתי בכל הלב. האמנתי בכל הנשמה. האמנתי בכל תא בגוף שלי שאת חוזרת הביתה. גם כשהדרך הייתה קשה. גם כשהחדשות היו מפחידות. גם כשהעיניים שלי כבר התחילו לראות דברים שהלב שלי סירב לקבל.

אני המשכתי להאמין. האמנתי בשבילך. האמנתי בשבילי. האמנתי בשביל כל מי שאהב אותך. וכשהיית שואלת אותי אם יהיה טוב, לא שיקרתי לך. באמת האמנתי שיהיה טוב. באמת האמנתי שנחזור הביתה. באמת האמנתי שאת תחזרי לחיים שלך. לבית שלך. לים שלך. לחלומות שלך. האמנתי עד הנשימה האחרונה.

ואולי זאת הסיבה שהלב שלי כל כך מרוסק היום. כי לא רק אותך איבדתי. איבדתי גם את כל השנים שהיו אמורות להיות לנו. איבדתי את העתיד שראיתי מול העיניים. איבדתי את כל החלומות שעוד חיכו לך.

ניבי שלי, אני רוצה שתדעי משהו שאולי לא הצלחתי להגיד. מאז שהלכת... אני לא באמת חיה. אני קיימת. אני קמה בבוקר כי צריך לקום. אני נושמת כי הגוף ממשיך לנשום. אני הולכת כי צריך ללכת. אבל בפנים... משהו בי נשבר. משהו בי מת יחד איתך.

אני חיה יום אחרי יום. שעה אחרי שעה. דקה אחרי דקה. במצב הישרדות. מנסה להבין איך חיים בעולם שאין בו אותך. איך ממשיכים כשכל מה שאני רוצה זה עוד חיבוק אחד. עוד שיחה אחת. עוד פעם אחת לשמוע אותך אומרת לי: "אימוש."

ניבי שלי, יש עוד משהו שאני חייבת להגיד לך. משהו שיושב לי על הלב מהרגע שעצמת את העיניים.

סליחה. סליחה אהבת חיי.

סליחה שלא עמדתי במילה שלי. במשך שלוש שנים הבטחתי לך. בלי למצמץ. בלי להסס. אמרתי לך שאת תהיי בריאה. אמרתי לך שהכול יהיה בסדר. אמרתי לך שאמא כאן. אמרתי לך שאנחנו נחזור הביתה. ואת האמנת לי. הסתכלת לי בעיניים והאמנת לי. ואני האמנתי בזה יחד איתך.

לא אמרתי את זה כדי לחזק אותך. לא אמרתי את זה כדי לתת לך תקווה. אמרתי את זה כי באמת האמנתי. בכל הלב שלי. בכל הנשמה שלי. בכל תא בגוף שלי. האמנתי שהנס שלנו יגיע. האמנתי שהסוף שלנו יהיה אחר.

והיום... הדבר שהכי שובר אותי בעולם הוא שלא הצלחתי לקיים את ההבטחה הזאת. לא הצלחתי להביא אותך הביתה בריאה. לא הצלחתי להציל אותך. ואין יום שאני לא חוזרת לרגעים האלה ושואלת את עצמי עוד ועוד שאלות שאין עליהן תשובות.

אבל אם יש דבר אחד שאני יודעת בוודאות... זה שאמא שלך לא ויתרה עלייך אפילו לרגע. נלחמתי עלייך עד הנשימה האחרונה. הפכתי עולמות בשבילך. חציתי יבשות בשבילך. התפללתי בשבילך. התחננתי בשבילך. ונתתי לך את כל מה שהיה לי לתת.

ואם אהבה הייתה יכולה להציל חיים... היית חיה לנצח.

ניבי שלי, אני מתגעגעת אלייך בצורה שאין למילים יכולת לתאר. יש געגועים. ויש געגוע אלייך. זה כאב שחי איתי בכל רגע. בכל בוקר. בכל לילה. בכל שיר. בכל תמונה. בכל פינה בבית.

לפעמים אני עדיין מחפשת אותך. כאילו עוד רגע תיכנסי בדלת. כאילו עוד רגע תשלחי הודעה. כאילו עוד רגע הכול יחזור להיות כמו פעם. ואז המציאות מגיעה. והלב נשבר מחדש.

אבל תקשיבי לי טוב, אהבת חיי. יש הבטחה אחת שאני כן אצליח לקיים. הבטחה שאף אחד לא יוכל לקחת ממני. אני לא אתן לעולם לשכוח אותך. אני אספר מי היית. אני אספר על הלב שלך. על האור שלך. על החיוך שלך. על האהבה שלך. על הדרך שבה נגעת בכל כך הרבה אנשים. אני אספר לעולם על ניב שלי. אני אנציח אותך. אני אכתוב עלייך. אני אדבר עלייך. אני אבכה אותך. אני אוהב אותך. ואני אשמור אותך חיה בכל דרך שאפשר.

המשפט שלך ימשיך להאיר כאן אנשים:

וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים

ואני מבטיחה לך, שגם כשהלב שלי שבור לרסיסים, וגם כשאני לא יודעת איך ממשיכים, אני אמשיך לבחור בחיים בשבילך. אני אמשיך את הדרך שלך. אני אמשיך את האור שלך. אני אמשיך את האהבה שלך.

כי את לא רק הבת שלי. את אהבת חיי. את נשמת חיי. את הלב שלי. ואם היו נותנים לי לבחור בין חיים בלעדייך לבין עוד רגע אחד איתך... לא הייתי חושבת אפילו לשנייה.

אני אוהבת אותך אהבה שלא נגמרת במוות. לא נגמרת בזמן. ולא תיגמר כל עוד אני כאן. ותמיד, אבל תמיד, אהיה גאה להיות אמא שלך.

שלך לנצח, אימוש. ❤️

ניב חיה אביטן. אהבת חיי. נשמת חיי. היום, מחר, ולנצח. 💔

ניבי שלי, הבת הבכורה שלי. הילדה הראשונה שהפכה אותי לאבא.

ניבי שלי, הבת הבכורה שלי. הילדה הראשונה שהפכה אותי לאבא.

אני יושב מול הדף הזה, וכל מילה מרגישה קטנה מדי בשביל הכאב שאני נושא מאז שהלכת. יש כאב שאי אפשר להסביר, ואי אפשר לתאר. יש רק חלל ענק בלב, שלא מפסיק להזכיר לי כמה את חסרה לי.

אני מתגעגע אלייך לכל דבר. לחיוך שלך, לצחוק שלך, לחיבוק שלך, לקול שלך שקרא לי "אבא". אני מתגעגע אפילו לרגעים הכי פשוטים, אלה שפעם נראו מובנים מאליהם והיום הייתי נותן הכול כדי לחזור אליהם, אפילו לעוד דקה אחת איתך.

אני כל כך אוהב אותך, ניב. אהבתי אותך מהרגע הראשון שפתחתי את העיניים וראיתי אותך, ואוהב אותך גם עכשיו.

אהבה של אבא לא נגמרת כשהלב מפסיק לפעום אצל הילד שלו, היא רק גדלה עם הגעגוע.

אני מודה לך על הזכות להיות אבא שלך. היית ילדה מדהימה, אישה מיוחדת, מלאה באור, בנתינה, באהבת אדם. כל כך הרבה אנשים אהבו אותך, אבל בשבילי היית פשוט הבת שלי. העולם שלי.

אני לא מפסיק לחשוב על כל הדרך שעברת. על המלחמה שנלחמת. על הכוחות שהיו בך. ועל האמונה שהחזקנו כולנו עד הרגע האחרון. אני באמת האמנתי שיהיה סוף טוב. האמנתי שנחזור הביתה, שנשב כולנו סביב השולחן, שנצחק על כל מה שעברנו ונגיד: "הנה, עברנו גם את זה."

אף אבא לא מוכן לרגע שבו הוא נפרד מהבת שלו. זה נגד כל סדרי העולם. ילד אמור ללוות את אבא שלו, לא להפך. ומאז שהלכת, משהו בי כבר לא אותו דבר.

אבל אני מבטיח לך דבר אחד. כל עוד אני כאן, השם שלך ימשיך לחיות. אני אספר עלייך. אני אזכור אותך בכל יום. אני אחבק את האהובים שלך בשבילך, ואשא אותך איתי בכל מקום שאלך.

אני מקווה שאת במקום שאין בו כאב. שאין בו פחד. שיש בו רק אור ושלווה. ואני מתפלל שיום אחד, כשיגיע הזמן, אזכה שוב לחבק אותך.

עד אז, תמשיכי להיות בלב שלי, כמו שהיית תמיד.

אני אוהב אותך, ניב שלי.

אהבתי אותך אתמול, אני אוהב אותך היום, ואוהב אותך כל החיים.

שלך, אבא.

ניבי, אחותי הגדולה, אני עומד כאן ולא מאמין, לא יודע איך להכיל את זה שאת לא כאן יותר.

ניבי, אחותי הגדולה, אני עומד כאן ולא מאמין, לא יודע איך להכיל את זה שאת לא כאן יותר. לא יודע למצוא את המילים הנכונות שמתארות אותך ומה היית בשבילי.

כל כך רוצה לספר לך, לפרוק לך, לשמוע ממך, לשמוע עוד פעם אחת ״בוא נצא לסיגריה אני רוצה לשמוע קצת על איך אתה״.

החברה הכי טובה שלי בעולם.

אני לא יודע איך אני עומד להמשיך בחיים בלעדיך, אבל יודע שאת איתי בכל נשימה ושנייה ביום.

תראי מה זה, הכוח והחוזק שלך שגרם לכל מדינת ישראל להתאהב בך, ואיך אפשר שלא? איך אפשר שלא להתאהב בפרצוף היפה והקטן הזה?

אני חייב להגיד לך שאני גאה בך, על הדרך שלך, על המסע, על השלוש שנים האלה שעברת כמו גיבורה מבלי להראות שכואב לך לרגע, עם חיוך מנצח ואופטימיות עד השמיים.

אני יודע שאת במקום טוב עכשיו ושאת לא סובלת, ונחה יחד עם סבתא. עושה סיגריה.

אני מעריץ מספר 1 שלך לנצח.

אני מבטיח לשמור על אמא ולהיות חזק, כי זה מה שהיית רוצה, אני יודע. תודה עלייך, על השיעור לחיים שלימדת אותי.

אני אוהב אותך, והלוואי והייתי יכול לתאר במילים כמה. מחכה לך תמיד וחושב עלייך בכל מחשבה ונשימה ביום. אין מילים שיכולות לתאר את הרגשות שלי כלפייך, אז זה מכתב בקטנה…

שלך לתמיד, אחיך ״הקטן גדול״ (הציטוט שלך) ומעצבןןן, רון ❤️‍🩹

ניבי שלי, בת דודה שלי, שמזמן הפכה להיות אחותי הגדולה. אני לא יודע איך להתחיל את זה. אני לא מוצא את המילים הנכונות.

ניבי שלי, בת דודה שלי, שמזמן הפכה להיות אחותי הגדולה.

ניבי שלי, שאמא שלי קיבלה אותך בגיל 12, ואת קיבלת אותי בגיל 12. זה לא צירוף מקרים, זה מראה כמה הקשר שלנו מיוחד וכמה הוא היה צריך להיות כל כך קרוב.

ניבי, אני לא יודע איך להתחיל את זה. אני לא מוצא את המילים הנכונות לרשום לך את מילות הפרידה שלנו, את רמת הכאב שלי. אני מרגיש שאת לא איתי. המחשבה שעוברת לי בראש כל דקה היא שאני לא יכול לבדוק איפה את ואיך את, ושאני לא אראה אותך יותר. זה כאב שאי אפשר להסביר במילים.

יש דבר אחד שהבטחת לי תמיד, שתשמרי עליי, לא משנה מה. אפילו בתקופות הכי קשות שלך היית שם להקשיב לי, לעזור לי ולומר לי מה לעשות. תמיד הקשבתי לך, כי את יודעת יותר טוב מכולנו, מלאך יפה שלי.

בין השיחות האחרונות שלנו אמרתי לך שאני אוהב אותך, ואת ענית לי שאף אחד לא יצליח להסביר כמה את אוהבת אותי. השיחה הזאת רצה לי בראש ומאותו יום אני חושב לעצמי איך לא אמרתי לך שוב כמה אני אוהב אותך וכמה את חלק מהחיים שלי.

אומרים שבורא עולם לוקח את הטובים.

היית טובה מדי לעולם הזה.

עכשיו את במקום שלא כואב לך, במקום שיש לך שקט. הדבר היחידי שמחזיק אותי הוא שלך לא כואב יותר. המלאך השומר שלי לנצח נצחים, החברה הכי טובה שלי, שידעה עליי את כל הסודות הכי גדולים שלי. רק את ידעת.

ביום שהפכת למלאך באת אליי, הרגשתי את הריח שלך ואת המגע שלך לכמה שניות, ונעלמת לי. מאותו היום אני לא מתאושש, לא מצליח לקום על עצמי. אני לא מבין איך את לא פה, בכל יום מחדש אני מחפש אותך ולא מוצא.

ניבי שלי, החברה הכי טובה שלי, אחותי הגדולה, אני אוהב אותך יותר מכל דבר בחיים האלו.

ניבי שלי אני אוהב אותך ❤️

ניבי שלי, אני מתגעגע אלייך, ואני אפילו לא יודע להסביר עד כמה.

ניבי שלי, אני מתגעגע אלייך, ואני אפילו לא יודע להסביר עד כמה.

בתוך הראש שלי את עדיין שם. בריאה, שמחה, צוחקת, מאושרת. אולי בגלל זה כל כך קשה לי לעכל שאת לא כאן כמו פעם. קשה לי להבין שלא אוכל לפגוש אותך שוב, לשמוע אותך, לראות אותך.

אבל אני גם לא מסוגל להגיד שאת לא פה. כי את כן פה, בלב שלי, בלב של כולנו. שומרת עלינו, מלווה אותנו בכל צעד.

אני כל כך מתגעגע לחיוך שלך. לא לראות אותו רק בתמונות או בסרטונים, אלא במציאות. לחיוך הזה שהיה רק שלך, כזה שאי אפשר להסביר במילים. לא הכרתי עוד חיוך כמו שלך.

לי ולך אולי לא היו השיחות האישיות הארוכות, ולא תמיד ישבנו וצחקנו שעות, אבל היה לנו משהו מיוחד.

קשר עין אחד שהיה אומר הכול.

בשנייה אחת ידענו מה עובר על כל אחד מאיתנו, בלי להגיד מילה.

אהבתי לשמוע אותך משתפת, מספרת, מדברת. והיום הייתי נותן הכול רק כדי לשבת לידך עוד פעם אחת, להחזיק לך את היד, ולהגיד לך כמה אני אוהב אותך.

אני מבטיח שלא משנה כמה זמן יעבור, את תמיד תהיי חלק ממני. אני אשמור אותך בלב שלי.

אזכור אותך בכל חיוך, בכל זיכרון ובכל רגע.

אני אוהב אותך, ניבי. ומתגעגע אלייך יותר ממה שמילים יוכלו אי פעם לתאר. עידו ❤️

ניבצוק שלי. כל כך הרבה זמן שאני דוחה את המכתב הזה, לא כי לא רציתי לכתוב לך, פשוט כי אני מסרבת להאמין שזה מכתב פרידה.

ניבצוק שלי.

כל כך הרבה זמן שאני דוחה את המכתב הזה, לא כי לא רציתי לכתוב לך, פשוט כי אני מסרבת להאמין שזה מכתב פרידה. הלב שלי פועם, הידיים רועדות והעיניים מלאות בדמעות, אני לא מאמינה שהסיוט הזה אמיתי. איך אפשר לסכם בדף אחד כמה מקום תפסת בחיים שלי, גם בלי שידעת. איך מסכמים חיים שלמים שאמרתי בגאווה שאת אחותי.

ניבצוק שלי, אחותי הגדולה והטהורה.

כל חיי רציתי אחות. כילדה שגדלה בבית של בנים, הלב שלי רק רצה עוד אחות שתייעץ לו ותכוון אותו. נכון, לא גדלנו ביחד רוב חיינו, אבל ככל שהתבגרנו הפערים קטנו והחלטנו להכיר אחת את השנייה לעומק. לאט לאט הבנתי כמה אנחנו דומות. גיליתי אשת שיחה מדהימה, גיליתי אישה שלא מפחדת, אישה שמאמינה, גיליתי כמה השראה את נותנת לי, וכמה הייתי רוצה לחוות ממך עוד ועוד.

לכל מקום שהלכת הכנסת אור. לימדת אותי ואת כל האנשים שסבבו אותך מה זה תקווה, מה זה להילחם ולא לוותר עד הרגע האחרון. עשית לכולנו בית ספר. אני אוהבת אותך, ניבצוק שלי.

את לימדת אותי להאמין, לאהוב, לימדת אותי חמלה ולימדת אותי לבחור בחיים.

תודה על מה שהיית בשבילי. לעולמי עד אהיה אסירת תודה עלייך.

אוהבת, אחותך מאי. ❤️

ניבי, אחותי האהובה, המלאך הכי יפה בגן עדן. לא תמיד היינו הכי קרובים, אבל לקראת הסוף זכינו למצוא מחדש את הדרך אחד אל השנייה.

ניבי שלי ❤️‍🩹 ניבי, אחותי האהובה, המלאך הכי יפה בגן עדן.

לא תמיד היינו הכי קרובים בעולם. היו תקופות של מרחק, של שקט, של חיים שלקחו כל אחד מאיתנו למקום אחר. אבל לקראת הסוף זכינו למצוא מחדש את הדרך אחד אל השנייה, ועל זה אני מודה בכל ליבי.

דווקא ברגעים האחרונים שלנו יחד הבנתי כמה את חשובה לי, כמה אהבה הייתה בינינו, וכמה מקום את תופסת בלב שלי.

אני שמח שזכינו לתקן, להתקרב, לדבר וליצור זיכרונות שאקח איתי לכל החיים.

מהרגע שהלכת נשאר חלל גדול. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה להגיד לך, כל כך הרבה רגעים שהייתי רוצה לחוות איתך. אבל לצד הכאב, אני בוחר להיאחז במה שכן היה לנו, בקשר שבנינו מחדש, באהבה שהספקנו להעניק אחד לשנייה, ובזכות שהייתה לי להיות אח שלך.

אני רוצה שתדעי שאני מתגעגע אלייך בכל דקה שעוברת, לזיכרון שלך, לצחוק שלך, לנוכחות שלך.

אני נושא אותך איתי לכל מקום, ושומר בלב את הרגעים היפים שהיו לנו.

תשמרי עלינו מלמעלה, ניבי. תני לנו כוח להמשיך, לחייך גם ברגעים הקשים, ולזכור אותך כמו שהיית, ילדה מיוחדת, עם הלב הכי גדול שיש, שתמיד יהיה חלק ממני.

אוהב אותך, אחיך גיא. ❤️‍🩹

ניבי שלי ניבונית אהובת ליבי החברה הכי טובה בעולם. אין באמת מילים שיכולות לתאר את מי שאת בשבילי.

ניבי שלי ניבונית אהובת ליבי החברה הכי טובה בעולם. אין באמת מילים שיכולות לתאר את מי שאת בשבילי.

נכנסת לחיים שלי חודש וחצי לפני שהמסע שלך התחיל. תמיד דיברנו כמה שהכל מדויק וכמה שקשר עמוק יכול להופיע באמצע החיים ולהרגיש כמו נצח.

מי שמכיר אותך יגיד כמה שאת הלב הכי גדול שקיים, שמעבר ליופי החיצוני הפנימי שלך גדול יותר. היית בשבילי ברגעים הכי נמוכים שלך, המקום מפלט שלי לכל משבר, וכשאת התמודדת עם הנורא מכל, לימדת אותי חברות ללא תנאים ועומק אמיתי בלי הרבה מילים.

גיבורה שלי, השיר שלך זה השיר היחיד שאני שומעת כבר חודש. שיר שהיום מקבל אצלי משמעות אחרת.

תודה על הזכות להיות לצידך. תודה שבחרת בי ללוות אותך רגע לפני שהכל קרה. תודה שהשארת לי את המשפחה היפה שלך שתשאר איתי לכל החיים. אני יודעת שתשמרי עלינו.

היית ונשארת המלאכית שלי

אני אוהבת אותך ❤️

ניבשושית שלי, לפני 15 שנה כשנפגשנו פעם ראשונה לא ידעתי עד כמה תהפכי להיות משמעותית בחיים שלי.

ניבשושית שלי,

לפני 15 שנה כשנפגשנו פעם ראשונה לא ידעתי עד כמה תהפכי להיות משמעותית בחיים שלי.

אין מישהו שמכיר את שיר בלי ניב ואת ניב בלי שיר.

לא היינו צריכות אף חברה בחיים שלנו, רק אחת את השנייה. לכל מקום, לכל דייט, לכל חופשה. עברת לגור באילת, עברתי איתך. היינו בלתי נפרדות. לא משנה מה עברנו בחיים, תמיד נשארנו אחת לצד השנייה, בטוב וברע.

אומרים שפרידה מחברה היא קשה יותר מפרידה של בן זוג, ואני כאן להגיד שזה נכון. הפרידה ממש כואבת לי בכל שנייה, בכל דקה, בכל יום. כל דבר קטן מזכיר אותך ונותן תחושה שאין סיכוי שזה אמיתי.

אני רוצה להגיד לך תודה, תודה, ושוב פעם תודה. על כל אותם הרגעים שהיית שם בשבילי, שבאת עם החיוך שלך, האנרגיות שלך, השמחה שלך, וגרמת לי להאמין בעצמי יותר מכל אדם אחר.

תודה שגרמת לי לצאת מאזור הנוחות שלי כל פעם מחדש, ולעשות דברים שרק את יכולת לחשוב עליהם ולהוציא אותם לפועל. כי אם יש משהו שהכי מאפיין אותך, זה כוח הרצון שלך, לא היה דבר אחד בעולם שרצית ולא השגת.

תודה על הזכות להיות לצידך כל אותן השנים. תודה על הזכות להגיד שהכרתי אותך, ושהייתי חברה שלך, אחותך לכל דבר.

אני מתגעגעת אלייך ניב. אני מתגעגעת לטיול באוטו ולצרוח שירים. אני מתגעגעת שתכעסי עליי. אני מתגעגעת להתקשר אלייך ולפרוק דברים שאף אחד לא יודע, כי למי אתקשר אם לא אל ניב, היחידה שתבין אותי.

כשעידו, עמנואלה ואריאל יגדלו, הם ידעו תמיד שהייתה להם הדודה הכי טובה בעולם. חברת הנפש של אמא שלהם, שהלוואי שיהיה להם אחת כזו בחיים. אני מאחלת לכל אדם שתהיה לו אחת כמו ניב בחייו.

אני אוהבת אותך אהבה שכואבת בעצמות. אני מתגעגעת אלייך געגוע עצום, ולעולם לא אשכח אותך. תמיד אדאג שכולם יכירו אותך כמו שתמיד רצית, בזכות עצמך, בזכות הלב שלך.

אני אבחר בחיים, ניב, ואני אבחר לחיות אותם לצד הכאב של האובדן שלך.

למרות שלא ככה תכננו את החיים שלנו יחד.

אוהבת אותך ושלך תמיד, שירשורית 🤍

ניב שלי, יש אנשים שנכנסים לחיים שלנו ומשאירים חותם. ואת לא השארת חותם, השארת בית.

ניב שלי, יש אנשים שנכנסים לחיים שלנו ומשאירים חותם.

ואת לא השארת חותם, השארת בית.

כבר כמעט 14 שנה שאת חלק מהחיים שלי. אני זוכרת את היום שהגעת לפרדס חנה מקציר, ואיך בלי להתאמץ בכלל הפכנו לחברות הכי טובות. מאז עברנו כל כך הרבה ביחד. ילדות שלמה, צחוקים שרק אנחנו הבנו, שיחות נפש שנמשכו שעות, רגעים יפים, רגעים קשים, וגם כשהיו תקופות והיינו מרוחקות תמיד היינו אחת בשביל השנייה.

היית בשבילי הרבה יותר מחברה. היית אדם שידעתי שתמיד יהיה שם. אדם שהכיר אותי באמת, בלי מסכות. ואני מקווה שגם את הרגשת שתמיד הייתי שם בשבילך, בדיוק כמו שאת היית בשבילי.

אני חושבת עלייך כל יום. יש רגעים שאני עדיין רוצה לשלוח לך הודעה, לספר לך משהו שקרה, ואז נזכרת… והלב נשבר מחדש. אני עדיין לא באמת מצליחה לעכל שאת כבר לא כאן.

היה לך לב כל כך גדול. ידעת לאהוב אנשים בצורה אמיתית, מכל הלב. נפגעת לא מעט בחיים, אבל אף פעם לא נתת לזה לקחת ממך את מי שאת. היית חזקה, רגישה, מצחיקה, נאמנה, ואהובה כל כך.

יש זיכרון אחד שתמיד ילך איתי. אני זוכרת שהיית מסתכלת לפעמים על עצמך ולא באמת רואה כמה את יפה. ותמיד הייתי אומרת לך: “תסתכלי במראה ותגידי לעצמך שאת יפה.” אני זוכרת שסיפרת לי אחר כך שעשית את זה, שזה נתן לך ביטחון, שזה באמת עזר לך. היום, כשאני חושבת על זה, אני מחייכת ובוכה באותו הזמן. כי הלוואי והיית יכולה לראות את עצמך כמו שכל מי שהכיר אותך ראה אותך. כי היית יפה. לא רק מבחוץ. מבפנים, בנשמה שלך.

אני מתגעגעת אלייך יותר ממה שמילים יצליחו אי פעם לתאר. מתגעגעת לצחוק שלך, לשיחות שלנו, לשטויות שלנו, לחיבוקים, ולתחושה שתמיד יש לי אותך.

תודה על כמעט 15 שנים של חברות אמיתית. תודה על כל הזיכרונות. תודה שבחרת להיות חלק מהחיים שלי.

אומרים שהזמן מלמד לחיות עם הגעגוע. אני עוד לא שם. בינתיים אני פשוט לומדת להתגעגע אלייך בכל יום מחדש.

אני מבטיחה להמשיך לספר עלייך, להזכיר אותך, ולשמור אותך איתי בכל מקום שאלך.

כי אנשים כמוך לא באמת נעלמים, הם ממשיכים לחיות בלב של כל מי שזכה לאהוב אותם.

אני אוהבת אותך. ותמיד אוהב. שלך, הדר אוחנה

לתות שלי, אחותי בנפש, האמת שעדיין קשה למצוא את המילים, אני בכלל עדיין חושבת שתחזרי ותצחקי עלינו.

לתות שלי, אחותי בנפש, האמת שעדיין קשה למצוא את המילים, אני בכלל עדיין חושבת שתחזרי ותצחקי עלינו, שתגידי שכל זה היה סתם שעבדת עלינו.

אני עדיין מדמיינת לפעמים את השם שלך על מסך הטלפון שלי, מדמיינת שאת מתקשרת אליי ואומרת לי לבוא אלייך ושאביא חלב בדרך. עדיין מחכה שתגידי לי שבא לך פנקייק מהדקל ושאני אתייצב שם.

כל דבר מזכיר לי אותך, כל נוף, כל ריח, לא יודעת, הכל מתקשר אלייך, אין לי דרך להסביר. הגעגוע חזק ממני כנראה. לא כנראה, בטוח.

אני מתגעגעת אלייך כל שנייה ביום שלי, בכל רגע ורגע. מה אעשה עכשיו עם כל התוכניות שלנו, תות? עם מי אגשים אותן אם לא איתך?

את חרוטה לי לנצח, אחותי. אין הסבר לקשר שהיה לנו, זה משהו לא רגיל, משהו שלא חוויתי מעולם. חיבור מטורף, דאגה כזאת ואהבה כזאת, שמהרגע הראשון שהסתכלתי לך על הפנים הכתה בי.

הרגשתי שמצאתי את הנפש התאומה שלי.

לא יכולה לקבל את זה שאת כבר לא כאן, כי בשבילי היית ותמיד תהיי חלק ממני. לקחת איתך חתיכה מהלב שלי.

אני מבטיחה לך שאני אמשיך לספר עלייך, להזכיר אותך, להנציח אותך, ולשמור אותך איתי בכל מקום שאלך אליו.

ותדעי, תות שלי, שלא משנה כמה זמן יעבור, את תמיד תהיי החברה הכי קרובה שלי.

האחות שבחרתי לעצמי.

והגעגוע אלייך תמיד יישאר בתוכי, עמוק עמוק.

אני אוהבת אותך בצורה שאי אפשר להסביר באמת, אהבה כזאת כואבת, כזאת שנמצאת ונוכחת בטוב וברע, בבריאות ובחולי.

שלך לעד, תותי ❤️

ניבי שלי, לא יודעת במה להתחיל. הלכת לנו לפני שהספקנו לחוות מספיק דברים ביחד.

ניבי שלי, לא יודעת במה להתחיל. הלכת לנו לפני שהספקנו לחוות מספיק דברים ביחד. הייתי אמורה להיות סבתא לריף וסאן, ממש האמנתי בכל כוחי שזה יקרה.

כמה שהיית רחוקה תמיד היית קרובה.

השארת לנו חור גדול, לא מאמינה שאת לא איתנו.

בלכתך לימדת אותנו שיעור חשוב לחיים, של אחדות המשפחה.

היית מלאכית בעולמנו, ועכשיו תהיי המלאכית שלנו בשמיים.

בורא עולם זכה בך. מקווה שאת רואה אותנו ביחד מלמעלה. תשמרי על כולם ונוחי על משכבך. תודה על הזכות להיות לצידך. לנצח יהא שמך וזכרך בליבנו.

נ, נזכור אותך תמיד י, ירח ושמש קדרו בלכתך ב, בליבנו אש פרידתך

אוהבת ומתגעגעת המון.

ניבי שלי, הכי יפה בעולם. אני אתחיל כמו בכל ברכה שאני כותבת לך, רק שהפעם אני כותבת לך מכתב פרידה.

ניבי שלי, הכי יפה בעולם. אני אתחיל כמו בכל ברכה שאני כותבת לך, רק שהפעם אני כותבת לך מכתב פרידה.

קיבלתי אותך מתנה לבת מצווה, תינוקת עוצרת נשימה, יפה שאין לתאר. שיגעת את כולם בחן שלך, בצחוק שלך, בהופעות שהיית עושה לנו, בהומור שלך. הפכת אותי לדודה־אמא.

ניבי שלי, תראי כמה אנשים הגיעו להיפרד ממך היום. אני רוצה שתדעי שאת דמות להערצה, השראה, לוחמת אמיתית. שלוש שנים נלחמת בגבורה, לא ויתרת גם בימים הכי קשים. נלחמת, לא הרמת ידיים.

לימדת אותי מה זה להיות אישה חזקה.

תודה שנתת לי להיות חלק מהמסע שלך, להיות לידך ברגעים הכי קשים. אני מעריצה שלך. ניבי שלי, מבטיחה לך שאני אשמור על אמא ואדאג לה.

ובקשה אחת קטנה, תשלחי לי קצת מכוחות העל שיש לך, כי אני לא יודעת איך ממשיכים בעולם שאין בו אותך. תשלחי לי כוח לקום בבוקר כשיתחיל הגעגוע. וכוח לחייך כשכל מה שארצה הוא לבכות.

אני אתגעגע לקול שלך, לצחוק שלך, לשטויות שלך ושלנו שאיש לא יבין, ולחיבוק שלך. לחבק אותך חזק ולנשק אותך בראש שלוש נשיקות. אני אתגעגע לכל מה שהיית, ולכל מה שעוד היית אמורה להיות.

תודה על הזכות להיות הדודה שלך. תודה על כל רגע, על כל חיוך, על כל זיכרון שהשארת לי בלב. חלק ממני הולך איתך היום, וחלק ממך יישאר איתי לנצח. ועכשיו, ניבי שלי, סבתא בלהה איתך, מלווה אותך ושומרת עלייך מכל משמר.

לכי בשלום, יפה שלי. תנוחי.

ואל תשכחי לבוא אליי בחלומות. ואני מבטיחה לך דבר אחד: כל עוד אני כאן, אספר עלייך. אזכור אותך. ואוהב אותך. לנצח.

אוהבת אותך, הדודה שלך ❤️

ניב, יודעת שלא הכרנו אישית, אבל הרגשתי אותך איתי וחלק מהחיים שלי.

ניב, יודעת שלא הכרנו אישית, אבל הרגשתי אותך איתי וחלק מהחיים שלי, בזה שלימדת אותי מה זה אופטימיות, מה זה להישבר אבל לשמור על פרופורציות, ושזה בסדר להישבר ולבכות דמעות חזקות, אבל גם לדעת להודות על כל הטוב.

לדעת איך קמים אחר כך מהשבר.

גם אני אוהבת פילאטיס מאוד.

כל אימון אני מקדישה לעילוי נשמתך.

וכשהיית בחיים, כל אימון התפללתי לרפואתך.

מאחלת לך שתנוחי על משכבך בשלום, ושתשלחי לכולנו, לכל עם ישראל ולאוהבייך, כוחות מלמעלה.

שלך, נעמה ❤️💕

ניב, אני לא חושבת שהכרת אותי אישית, אבל אני הכרתי אותך. שמעתי עלייך כל כך הרבה מאמא שלך.

ניב, אני לא חושבת שהכרת אותי אישית, אבל אני הכרתי אותך. שמעתי עלייך כל כך הרבה מאמא שלך.

מסבתא (פנינה) הגעתי כמעט לכל הפרשת חלה שהייתה לרפואתך. סיפרתי עלייך לכל החברות שלי, סיימנו ספר תהילים בשבילך, וחילקתי בבית הספר ערכות הפרשת חלה שלך.

אבל אלוהים רצה אותך קרוב אליו…

אין יום שאני לא בוכה על האובדן שלך. את אבדה ענקית לכולנו.

רק מהפעמים הקטנות שראיתי אותך, ראיתי אישה יפה שרואים עליה שהיא טובה וטהורה.

כל כך הייתי רוצה להכיר אותך יותר, את כולך לב.

תמיד נשמור ונישאר כאן בשביל אמא שלך ❤️