אם יש דבר שניב אהבה בכל הלב, זו הייתה העבודה שלה. הפילאטיס לא היה רק מקצוע עבורה. הוא היה דרך חיים. הוא היה החיבור המושלם בין גוף לנפש. בין כוח לרכות. בין תנועה לריפוי.

ניב האמינה שלכל אדם מגיע להרגיש טוב בגוף שלו. להרגיש חזק. להרגיש מסוגל. ולהאמין בעצמו.

היא לא הייתה רק מדריכת פילאטיס. היא הייתה מישהי שראתה את האדם שמולה. ידעה להקשיב. לעודד. לחזק. להרים. ולגרום לכל מתאמן להרגיש שהוא יכול יותר ממה שהוא חושב.

היא נכנסה לסטודיו עם חיוך ענק, עם אנרגיה טובה, ועם אהבה אמיתית למה שהיא עושה. והאהבה הזאת הורגשה בכל שיעור.

המתאמנים שלה לא אהבו אותה רק בגלל המקצועיות שלה. הם אהבו אותה בגלל מי שהיא הייתה. בגלל הלב שלה. בגלל הסבלנות שלה. בגלל האכפתיות שלה. ובגלל התחושה שהיא העניקה לכל מי שנכנס אליה לשיעור, שהוא חשוב, שהוא מסוגל, ושמישהו באמת רואה אותו.

ניב חלמה להתפתח בעולם הפילאטיס. ללמוד. ללמד. להשפיע. ולגעת בעוד ועוד אנשים. וזה בדיוק מה שהיא עשתה. היא נגעה באנשים דרך התנועה, אבל הרבה יותר מזה, היא נגעה להם בלב.

גם היום, שנים של שיעורים, חיוכים, חיבוקים ורגעים משותפים, ממשיכים לחיות בזיכרון של כל כך הרבה אנשים שזכו להתאמן אצלה.

ניב לא לימדה רק פילאטיס. היא לימדה אנשים להאמין בעצמם.

להתחזק. לנשום. ולהתחבר מחדש לגוף ולנפש. וזאת המתנה הגדולה שהיא השאירה אחריה. מתנה שממשיכה לחיות גם היום. בכל אדם שפגש אותה. בכל אדם שהתאמן אצלה. ובכל אדם שזכה להכיר את הלב הענק שלה. ❤️

״בשביל ניב, פילאטיס לא היה רק אימון. זו הייתה דרך לעזור לאנשים להרגיש חזקים יותר בגוף, רגועים יותר בנפש ומחוברים יותר לעצמם.״